פסק-דין בתיק ת"ק 1970-04-12

התובעים, בני משפחה אחת, הורים ושלושה בנים בוגרים, נסעו לטיול לארה"ב. את כרטיסי הטיסה רכשו באמצעות הנתבעת 1. כשלושה חודשים לפני מועד הטיסה המתוכנן, ביטלה הנתבעת 2 את אחת הטיסה חזרה (מדאלס לפרנקפורט). התובעים לא יכולים היו לדחות את חזרתם ארצה ביום אחד, על מנת לטוס בטיסה של הנתבעת 2, ביום המחרת, ולפיכך שוכתב כרטיס הטיסה שלהם, כך שהיו אמורים לטוס במועד, כפי שנקבע מלכתחילה, עם הנתבעת 3.

במועד הטיסה, הגיעו החמישה, עם מזוודותיהם לשדה התעופה, והסתבר להם שכרטיסי הטיסה שלהם לא שולמו. התובעים פנו טלפונית לנציגת הנתבעת 1 בארץ, ששוחחה עם נציגת הנתבעת 3 בשדה התעופה, אך התשלום לא הוסדר, והתובעים נאלצו ללון לילה, בבית מלון סמוך  לנמל התעופה.

בדיון בפני הסתבר כי אכן התרחשה תקלה. הנתבעת 2 הודיעה על ביטול הטיסה מבעוד מועד, ולטענת נציגת הנתבעת 2 אף וידאה כי כרטיסי הטיסה יופקו מחדש, והתובעים אמורים היו לטוס, באותו המועד, באמצעות הנתבעת 3.

נציגות שלוש הנתבעות הודיעו בבית המשפט כי אינן יכולות להצביע על מי מהן האחריות לקרות התקלה, ולפיכך מסכימות הן לשאת באחריות בחלקים שווים. עם זאת, למרות שנציגות הנתבעות אינן חולקות על האחריות, ומסכימות לשאת בה בחלקים שווים, הרי שטענו הן שלא הוכח הנזק, אותו תובעים התובעים.

לדברי התובעת 2, בעת שהיו בשדה התעופה, נאמר להם כי יש מקום על המטוס, אך הכרטיסים לא שולמו. לדבריה הפצירו בנציגת הנתבעת 1 שתשלם עבור הכרטיסים, על מנת שיוכלו לטוס באותו היום.

נציגת הנתבעת 1 הסבירה בדיון, כי בעת שרכשו התובעים את כרטיסי הטיסה, ושילמו לנתבעת 1, העבירה הנתבעת את תמורת הכרטיסים לנתבעת 2, וזו, העבירה אותם, כפי הנראה, לנתבעת 3. במצב דברים זה, לא יכולה היתה הנתבעת 1 לשלם סכום של כ- 5,000$ פעם נוספת, מחשש שלא תוכל לגבותם לאחר מכן.

לטענת התובעים, הנזק הישיר שנגרם להם עומד על סך 6,000 ש"ח, כולל הסכום ששילמו עבור לינה ואוכל, ביום בו המתינו לטיסה, בסך של 1973 ש"ח, סך של 729 עלות שיחת הטלפון ארצה, לנציגת הנתבעת 1, וכן את שכר העבודה, שהפסידו כל התובעים, בשל האיחור לשוב ארצה. התובעים הגיעו ארצה ביום 28.4 בבוקר, וזאת כשהיו אמורים להגיע ביום 27.4 בשעות אחה"צ, ולכן איבדו יום עבודה. אבדן יום העבודה הסב להם נזק גדול. התובע 1 החמיץ שיחת ועידה חשובה, התובעת 2 שהיתה אמורה להכין משכורות, נאלצה לעבוד בסוף השבוע, ואף התובעים 3 ו -4 הפסידו יום עבודה. את אבדן יום העבודה העריכו התובעים בסך של 3,300 ש"ח.

לטענת התובעים נגרמה להם עגמת נפש רבה, אותה הם מעריכים בסך של 10,000 ש"ח. בין היתר טענו התובעים, כי בהיותם דתיים, לא יכולים היו לאכול במשך הטיסה, שכן לא הוזמנו עבורם, לאור התקלה, ארוחות כשרות, או צמחוניות.

עוד טענו התובעים בכתב התביעה כי היות ולא היו להם מקומות מוזמנים מראש על הטיסה, פוזרו הם במקומות ישיבה שונים ומרוחקים במטוס. כמו כן נגרמה להם אי נעימות, השפלה, מתחים סבל וכיו"ב.

לאחר ששמעתי את הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו להם, ולאור עמדת נציגות הנתבעות בדיון, לפיה מסכימות הן לשאלת האחריות, הרי שדין התביעה להתקבל בחלקה.

באשר לנזק הישיר, שנגרם לתובעים - התובעים לא הוכיחו בפני את גובה הנזק, אלא טענו לגביו.

באשר לעלות שיחת הטלפון לנתבעת 1 - לטענת הנתבעת 1 העמידה לרשות התובעים מספר טלפון, באמצעותו יכולים היו להתקשר אליה חינם, מכל טלפון ציבורי בשדה התעופה.

אני מניחה שכשהגיעו חמשת התובעים, ונדהמו לשמוע כי לא יוכלו לטוס, הזדרזו והתקשרו ממכשיר הטלפון הנייד, שהיה ברשותם.

באשר לשהייתם יום נוסף, עד לטיסה - אני מקבלת את טענתם לפיה עלות השהיה במהלך היום עד לטיסה עמד על סך של 1973 ש"ח. אני נכונה לקבל את הערכת התובעים להפסד יום העבודה, לארבעה אנשים, על סך של 3,300 ש"ח.

באשר לעגמת הנפש - מקובלת עלי טענת התובעים לפיה הלינה בצפיפות בחדר אחד במלון, המתנה מורטת עצבים בשדה התעופה, טיסה ללא אפשרות לאכול משום שלא הוזמן מזון כשר או צמחוני, והטיסה במקומות מרוחקים במטוס, גרמו להם למפח נפש של ממש. עם זאת לא מצאתי לנכון לפסוק סך של 10,000 בגין עגמת הנפש, גם כשלקחתי בגדר שיקולי את העובדה שהתובעים הינם חמישה אנשים בוגרים.

אשר על כן תשלמנה הנתבעות לתובעים סך של 9,500 ש"ח, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעה, ועד לתשלום בפועל.

כמו כן תשלמנה הנתבעות לתובעים הוצאות בסך 1,000 ש"ח, וזאת בתוך 30  יום מהיום.

ניתן לפנות בבקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.